אם אין השקעה אין צמיחה

ננתח על פי המצב הרצוי (תמיד חושבים חיובי),

אם יש השקעה – כלומר צריכה להיות הפרשה של כספים להשקעה מתוך תזרים המשכורות, (אדם שמרוויח משכורת בגובה סכום כלשהו, מקבל תזרים הכנסות ממשכורת בגובה קבוע) צריך שיוציא חלק יחסי בגובה סכום פנוי וייעד אותו לטובת השקעה.

ולמה טוב שיעשה כן?

כי יש צמיחה – הצמיחה מתבטאת בסכום עודף על ההשקעה החל מרגע שיוצרים את תזרים המזומנים שההשקעה מניבה.

נשתמש בדוגמא פשוטה בערכים מספריים, דוגמא מבין אלטרנטיבות רבות שקיימות (היא לא חייבת להיות הטובה ביותר רק אפשרית לצורך הדוגמא):

נתתי הלוואה בסכום של 300,000 שקלים שעמדו בחשבון הבנק שלי לחבר שלי, שנתן לי 5% למשך שנה על הכסף במשך 3 שנים

300,000 השקלים היו עומדים בחשבון או בפק"מ אפסי (כי זו האלטרנטיבה של ברירת המחדל לכסף שמוחזק בחשבון הבנק)

יצרתי מ300,000 השקלים שאינם צמודים למדד וסתם דוממים בחשבון הבנק שלי תזרים בגובה 1,250 ₪ בכל חודש כאשר בסוף תקופת ההלוואה אקבל את 300,000 השקלים בחזרה.

אז בהנחה שהמלווה משתכר בסכום של 15,000 ₪ בחודש, וההשקעה שלו מניבה לו תוספת של 1,250 ₪ וכעת הכנסתו בסך 16,250 ₪ למשך תקופת ההשקעה.

ומה יקרה בתום תקופת ההשקעה?

הוא יקבל 300,000 ₪ בחזרה והתזרים יצטמצם בחזרה ל15,000 ₪ בחודש

כמה יהיה שווה הסכום שיצטבר (ללא ערכי היוון) 1,250X36 = 45,000 ₪ סכום הכסף הישיר שנצבר בתקופת ההשקעה

תבחינים רלוונטיים:

הסיכון קיים אך נמוך בנסיבות, התזרים די ודאי בתנאי שמדובר באדם אחראי, אם החבר יודע מה לעשות במינוף הכסף התועלת הדדית, בענפים רבים ניתן לצרף ביטחונות ראויים על הסכום שניתן ועל כן לצמצם את הסיכון, מיסוי אפשרי על רווחים, ויש עוד אספקטים רבים חשובים יותר וחשובים פחות, אבל הדוגמא באה כדי לפתח קו חשיבה מסוים ודוגמא נקודתית להלך חשיבה בנושא השקעות.